פסק-דין בתיק עפ"א 80054/06

בפני ערעור על החלטתו של כב' השופט אריה שרעבי מבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו, מיום 8.1.06 לפיה בוטל כתב האישום כנגד המשיב, מחמת החלת ההגנה מן הצדק.

בשנת 1993 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בתיק פלילי 1112/93 בו הואשם בעבירת בניה ללא היתר. המשיב הורשע על פי הודאתו ובגזר הדין שניתן כנגדו ביום 27.3.95 נצטווה להרוס את הבניה ללא היתר עד ליום 27.1.96.

משהמשיב לא קיים את צו בית המשפט ולא הרס את המבנה, הוגש כנגדו כתב אישום השני במספר, בו הואשם בעבירת אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

גם הפעם הודה המשיב והורשע על פי הודאתו.

משחלפו השנים, והמשיב לא ביצע את צו ההריסה, הוגש כנגדו ביום 31.1.05 כתב אישום נוסף, שלישי במספר, אף הוא בעבירת אי קיום צו בית משפט, בניגוד לסעיף 210 לחוק התכנון והבניה.

בישיבת ההקראה שהתקיימה בתיק זה הודה המשיב כי ביום 27.3.95 הוצא כנגדו צו הריסה, אף הודה באי קיום הצו.

יחד עם זאת, טען המשיב להגנתו, כי בשלב כלשהו לאחר מתן הצו, הוצא היתר בניה כחוק לבניה נשוא צו ההריסה, ומשכך, נדחה הדיון שלוש פעמים על מנת לאפשר הצגת ההיתר.

בישיבה שהתקיימה ביום 8.1.06 והרביעית במספר, חזר המשיב על טענת קיומו של ההיתר וגרס כי יוכיח את טענותיו במסגרת ההוכחות, וכדברי בא כוחו:

"הנאשם עומד על כך שבזמנו הוציא היתר בניה ומתעקש לנהל את התיק...

אני חייב לציין שיש אחיזה לטענה שלו ואוכיח זאת בהוכחות".

ב"כ המשיבה הודיעה לבית המשפט כי בדיקה שעשתה העלתה כי מעולם לא הוצא היתר בניה למבנה נשוא צו ההריסה, אף לא היתר שיפוץ.

אף על פי כן, מצא בית המשפט לנכון להורות על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, בקבעו:

"לכאורה, ועל פני הדברים, נראה לי כי קיימת לנאשם הזה טענת הגנה מן הצדק וזאת בשים לב לעובדה כי מאז הוצא הצו במרץ 1995, שבו נצטווה הנאשם להרוס את הבניה נשוא כתב האישום עד ליום 27.1.96, הוגש כתב אישום ביוני 1996 בגין אי קיום צו שיפוטי כאשר גזר הדין בתיק זה ניתן במרץ 1997, ומאז לא פעלו רשויות אכיפת החוק לאכוף את הצו עד אשר הוגש כתב האישום שבפני ביום 31.1.05...

אינני מתכוון להכנס לעובייה של קורה בשאלה האם ניתן היתר לנאשם אם לאו, שכן לשיטתי דינו של כתב (האישום) הנוכחילהתבטל וזאת מן הטעם כי חל שיהוי ארוך בלתי מוסבר בעליל בהגשת כתב האישום נגד הנאשם...".

על החלטה זו הערעור שבפני.

המערערת קובלת על כי טענת ההגנה מן הצדק הועלתה על ידי בית המשפט מיוזמתו, שעה שהמשיב התגונן בטענה אחרת ולפיה ניתן לו היתר בניה ו/או היתר שיפוץ, אף ביקש להוכיחה במהלך ישיבת ההוכחות.

לגופו של עניין טוענת המערערת, כי הנסיבות אינן מצדיקות את החלת ההגנה מן הצדק.

ב"כ המשיב מפנה להתפתחות שחלה בפסיקה מאז הינתן פסק הדין בע"פ 4855/02, בורוביץ נ' מדינת ישראל (להלן: "פס"ד בורוביץ"). לדבריו, קיבל המשיב היתר לשיפוץ המבנה, אף כי לא נמצא ולא הוצג, שעה שבשנים האחרונות היתר שכזה לא ניתן עוד על ידי הועדה המקומית מטעמים של מדיניות, והיתר בניה רגיל - לא ניתן לקבל כלל.

משכך, רואה ב"כ המשיב בשיהוי המערערת להגיש כתב אישום נוסף רק בשנת 2005, שיהוי הפוגע קשות בזכויותיו של המשיב והמצדיק ביטול כתב האישום נגדו.